אחרי שנפרדנו מהחאן, בחרנו מבין מגוון המסלולים באזור את המסלול של עין עבדת. הגישה לגן הלאומי היא ממדרשת שדה בוקר, אחרי תשלום במבואה ממשיכים לשער הכניסה. למסלול הטיול יש שתי וריאציות – קצרה וארוכה. הקצרה כוללת הליכה לאורך נחל צין עד למפל, ומשם טיפוס רגלי על המצוק לחורשת הצפצפות וחזרה. האפשרות הטובה יותר היא לעשות הקפצת מכוניות (בתנאי שמגיעים לפחות עם רכב נוסף) ולהשאיר מכונית אחת בקצה המסלול שנמצא לא הרחק מחאן השיירות. במקרה כזה אפשר ליהנות גם מהחלק השני של המסלול והמאתגר יותר שהוא חד סטרי ולכן דורש את הלוגיסטיקה.
עין עבדת הוא גן לאומי קטן וקסום, לאורכו של נחל צין, המנוקד בכמה נביעות שבזכותן יש לטבע מים כמעט כל השנה. הצמחייה כאן אופיינית למקורות מים, וככל שנכנסים פנימה סוגרים המצוקים סביב שביל ההליכה ויוצרים קניון גבוה ומרשים. הנקודה האחרונה היא כאמור המפל וממנה חוזרים מעט לאחור ומטפסים על מדרגות האבן. הטיפוס תלול אך קצר ומוביל אל מעל המפל, משם אפשר להתרשם מהנקיק היפהפה. ממשיכים עם הנחל ומטפסים עוד קצת אל חורשת צפצפות הפרת הייחודית. אם תרימו את הראש תראו את פתחי המערות ששימשו נזירים מתבודדים בתקופה הביזנטית. מהחורשה מטפס אל המצוק השביל החד סטרי שהוא כיף גדול, בעיקר לילדים. המסלול תלול, יש לאורכו מדרגות רבות, יתדות בסלע וסולמות שעוזרים להתגבר על הפרשי הגובה, ועל אף זווית הטיפוס המאתגרת, והאוויר שייגמר לכם בעליה, האתגר ממלא באדרנלין. אם תעצרו לרגע להביט לאחור, גם תבינו שהנוף המופלא שווה את המאמץ. מדי פעם אפשר להציץ לאחת מאותן מערות התבודדות ולקראת סוף הדרך מגיעים למבנה ששימש כנראה להתכנסות הנזירים לפני ההתבודדות השבועית. עם קצת מזל גם רואים חבורות של יעלים מדלגות, אנחנו פגשנו בהם בחורשת הצפצפות.
בסיום הטיפוס כדאי לצעוד עוד מעט דרומה אל המצפור הצופה אל נחל צין ולהתפעל מיופי הבריאה. מכאן עושים הקפצת מכוניות נוספת, והכי כיף לסיים את הטיול בפיקניק בחורשה הנמצאת סמוך לכניסה לחאן השיירות, או ברחבת החניה של הגן הלאומי. שימו לב שאין להכניס למסלול דברי מזון. https://www.parks.org.il/reserve-park/גן-לאומי-עין-עבדת/
