24 שעות במונאר (Munnar), ממלכת התה של הודו

ERAVIKULAM NATIONAL PARK

הרי הגהט הם אוצר של טבע חי וצומח, ובפארק הלאומי הזה, יש שילוב מופלא של כל אלה. הפארק משתרע על שטח גדול של כמאה קמ"ר, אך רק חלק ממנו פתוח לציבור, ואנחנו דגמנו את המסלול הקלאסי שאורכו קילומטר אחד. כדי להגיע אליו, יש מרחבת הכניסה שאטל שמוביל לעומק הפארק שנמשך כ-20 דקות. כבר בנקודת ההתחלה יש נוף בלתי נתפס של ההרים והעמקים המצוירים בשדות תה. מדי פעם חלפו מעלינו ערפילים שכיסוי את פני השטח. צעדנו תוך כדי טיפוס בכביש צר ומתפתל וזכינו לראות את אחד ממיני היונקים הייחודיים לפארק, עז בר (Nilgiri Tahr), זן שנמצא בסכנת הכחדה. אלה שפגשנו הפתיעו ולא ממש חששו מאתנו, אבל רצוי לא להתקרב יותר מדי. גם הצמחייה כאן ייחודית ונדירה, כולל כמה מינים אנדמיים, אחד מהם פורח באביב ומכסה את ההרים בצבעי ורוד סגלגל. הטיול היה קליל אך קסום, יש בדרך מפלי מים וככל שעולים בגובה הנוף נפתח ומפתיע. כשמגיעים לשלט האוסר המשך הליכה, גולשים מטה ועם השאטל חוזרים לכניסה הראשית לפארק. שימו לב השמורה סגורה בחודשים פברואר ומרץ.

https://eravikulam.org/

צ'ק אין

שטח הפנים של מונר וסביבתה מורכב באופן טבעי, מגבעות ועמקים שההפרשים ביניהם יכולים להיות דרמטיים. אז ההודים ניצלו את הטופוגרפיה המרשימה ובנו על צלעות ההרים, במיקום אסטרטגי למדיי, בתי מלון שמצטיינים בנוף פשוט הורס. ממלון FRAGRANCE NATURE שבו התאכסנו, אפשר לבהות שעות בנוף המהפנט, שנשקף מכל קומה במלון, ולא להאמין שיש דברים כאלה.

המלון הקטן, בדרגת חמישה כוכבים, כולל 43 חדרים שפזורים על פני הבניין הצר והגבוה – כדי שכולם ייהנו מהיופי. אבל היופי גם פנימי, המלון מעוצב בטוב טעם הודי מלא סטייל אותנטי. גם החדרים גדולים, מרווחים ויפים, ויש ספא וחדר כושר, ובקומה התחתונה גם בריכה חיצונית עם גן יפה. בנוסף מציע המלון מגוון סיורים מודרכים בתוספת תשלום.

https://www.fragrantnature.com/HotelsMunnar

ארוחת ערב

חדר האוכל המרכזי של המלון מציע ארוחת ערב בסגנון בופה, אבל כשהמלון לא מלא, מוגשת הארוחה בקומה הגבוהה ביותר בחדר שיכול להתאים גם לקבוצות קטנות. במלון יש שילוב של אוכל הודי עם קורטוב מערבי, אבל המלצה שלי – נסו קודם את המקומי. המטבח של קרלה עשיר ביותר ומגוון, וידוע בשימוש הרחב בחלב קוקוס וכן בדגים ומאכלי ים, לכן יש סיכוי לפגוש בכל ארוחה מנות חדשות. יתרון נוסף שהאוכל בקרלה פחות חריף מזה שבצפון הודו ותמיד טעים.

כיוון שהמלון מרוחק מעט מהעיירה, אפשר לבלות את הערב בבר המקומי.

ארוחת בוקר

TEA TRAIL

בזכות התנאים האידיאליים לגידולי תה באזור מונאר, התפתחה כאן בתקופת השלטון הבריטי בהודו, תעשיית תה משגשגת. היום יש 25 מפעלים ולצדם כפרי מגורים לקוטפות, שבהם עובדים 2000 אנשים המפרנסים 400 משפחות. שיחי התה מכסים כל חלקה פנויה ויופיים משכר. ביקרנו במפעל LOCKHART שהוקם ב-1857 ונחשב לוותיק בהודו, שמציע סיור משולב של חווית קטיף תה נדירה – TEA TRAIL.

מה זה אומר? קיבלנו ציוד בסיסי: כיסוי לנעליים – נגד עלוקות, וסל גב עם רצועה שצריך למקם על קדמת הראש – לאחיזה. המשימה הזו התגלתה כמאתגרת כי כל תנועת ראש קלה הוציאה את הסל משיווי משקל. ואז עלינו על ג'יפ – כלי התחבורה האולטימטיבי לדרכים הרעועות בהרים, וג'עג'ענו בשבילים אל חלקת היעד.

הטיפול במטעי התה מרתק. רוב השיחים חצו את גיל מאה, וכל אחד נגזם אחת לחמש שנים ורק אחרי שלושה חודשים הוא מוכן לקטיף, כך שיש תחלופה בין החלקות. למדנו שבשלב הראשון קוטמים את הניצנים הצעירים המשמשים לתה לבן – היקר ביותר, אחר כך את העלעלים הרכים לתה ירוק ורק בסוף את העלים הבוגרים לתה השחור הפשוט והזול.

העבודה לא קלה. צריך לקטום את העלים במשיכה אחת, עם שתי אצבעות, ולחסרי ניסיון כמונו, חצי שעה נראתה כמו נצח. מסביבנו תלשו הקוטפות המקצועיות את העלעלים במשך כמו שעות ונראו כמו נקודות קטנות צבעוניות בתוך ים הירוק.

סיור במפעל

רטובים מגשם קל, חזרנו למפעל לסיור. שקי התה מגיעים הנה מדי יום לקראת הצהריים ומתחילים את תהליך הטיפול שיכול להשתנות בהתאם לזנים, לסוג העלים ועוד. עברנו בין האולמות והמכונות כשריח עז של תה מלווה אותנו. השלב הראשון הוא שטיפה וייבוש, השני כולל מעיכה/גריסה בהתאם לסוג, וסינון לפי גודל, ולסיום תסיסה וייבוש סופי. בסוף התהליך מצטברים שאריות של גבעולים, וכאן בחרו בפתרון סביבתי והופכים אותם לקומפוסט.

לסיום סיירנו במוזיאון המקומי שמציג כלים שונים ועתיקים, צילומים של האזור וימיו הראשונים של המפעל, מסמכים ועוד. לא נפרדנו בלי טעימה מדוגמת ממבחר סוגי תה מרשים. למעוניינים יש במפעל גם חנות עם כל סוגי התוצרת המקומית למכירה.

שיטוט בעיירה

קצר ולעניין: מלכת התה של הודו

סיימנו 24 שעות,

להתראות,

חיבוקים ונשיקות!